פסק-דין בתיק ת"א 3272-09

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1.         התובע, יליד 1976, שעבד כדילר בקזינו לא חוקי, נפגע בתאונת דרכים ביום 11.10.04 עת נסע ברכב בבעלות צד ג'2 (להלן: "הגב' סובחיה"). התאונה ארעה שעה שהרכב היה בנסיעה מכיוון העיר בת-ים לכיוון העיר חולון. תחילה הוגשה התביעה כנגד נתבע 1 אשר כפי הנטען הוא היה זה שנהג ברכב בזמן התאונה וכנגד נתבעת 3 אשר ביטחה את הרכב בזמן התאונה. ברם, לאחר שהתברר כי נתבע 2 (להלן: "הנתבע") הוא זה שנהג ברכב והוא אך הזדהה תחילה באמצעות תעודות מזויפות כנתבע 1, נמחקה התביעה כנגד נתבע 1 והנתבע בא במקומו. כמו כן, משהתברר כי לנתבע לא היה רישיון נהיגה תקף במועד התאונה, נמחקה נתבעת 3 מכתב התביעה ותחתיה באה נתבעת 4 (להלן: "קרנית"). לא הייתה מחלוקת כי יחד עם התובע והנתבע היה ברכב במועד התאונה גם אדם נוסף בשם מוחמד מנצור (להלן "מוחמד מנצור" או בכינויו "פיספיס") ושלושתם נפגעו כתוצאה מהתאונה.

2.         הנתבע טען להגנתו כי הוא גנב את מפתחות הרכב מאמו ונסע יחד עם פיספיס לתל-אביב, שם הצטרף אליהם התובע ולאחר ששתו אלכוהול הם נסעו לרכוש סמים והוא אישית התכוון לגנוב רכב מסוג יונדאי H1 ואף ציין זאת בפני התובע. הוא הוסיף וטען כי התובע חבר קרוב שלו מזה זמן רב והוא ידע שהוא נטל את מפתחות אמו מבלי לקבל את רשותה. 

3.         טענת קרנית הייתה כי היא פטורה משיפוי התובע על נזקיו, הן לפי ההגנה הקיימת לה לפי סעיף 7(2) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975(להלן: "החוק") מפני שהתובע ידע כי הנתבע נוהג ברכב מבלי שקיבל רשות מבעליו, והן לפי ההגנה הקיימת לה לפי סעיף 7(4) לחוק בשל כך שהתובע נסע ברכב לשם ביצוע פשע. קרנית גם הגישה הודעת צד ג' הן כנגד הנתבע והן כנגד אמו (צד ג'2, הגב' סובחיה) בשל כך שהתירה לנתבע את השימוש ברכב.  

4.         הגב' סובחיה טענה להגנתה כי הרכב נלקח ממנה ללא רשותה וכי במהלך השימוש בו עשו הנוסעים שימוש באלכוהול והיו בדרכם לרכישת סמים אסורים. 

5.         להשלמת התמונה יצוין כי תביעה זו הוגשה תחילה לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 1615/05), אך לאחר שכתב התביעה תוקן והוגש תחשיב הנזק על ידי ב"כ התובע, ביום 20.05.09 העביר בית משפט השלום (כב' השופט מ' ברעם) את הדיון בתובענה לבית משפט זה. ביום 11.07.10 קבע בית המשפט (כב' השופט י' ענבר) כי תחילה תידון שאלת החבות, וזהו אפוא עניינו של פסק הדין. 

המסכת הראייתית

6.         הן הנתבע והן פיספיס טענו בעדויותיהם כי הגיעו לתל-אביב באותו הלילה במטרה לגנוב כלי רכב. הנתבע סיפר בעדותו כי הגיע לבית אמו סמוך לשעה עשר בלילה והבחין באמו כשהיא ישנה. הוא נטל את מפתחות הרכב, אסף את פיספיס והם נסעו יחדיו לתל-אביב, במטרה "להכניס כסף לכיס". לדבריו, אמו מעולם לא הסכימה לתת לו את מפתחות הרכב, אך הוא תכנן לחזור לפנות בוקר מבלי שהיא תדע על כך. בשלב מסוים התקשר התובע ושאל למקום הימצאם ושאל אותם אם הם יכולים לאסוף אותו בדרכם חזרה לירושלים. הם נענו בחיוב ואספו אותו ברחוב דיזנגוף סמוך לשעה 04:00, קנו ליטר וודקה, נסעו לחוף הים ושתו. בשלב זה הוא ציין בפני חבריו כי הוא רוצה "לדפוק איזה רכב" לפני שהשחר יאיר, ולאחר שהמשיכו לשתות הציע פיספיס לעבור דרך יפו ולרכוש שם סמים מסוג אקסטזי וחשיש. בדרך ליפו ארעה התאונה. בחקירתו הנגדית הוסיף הנתבע שכוונתם הייתה להמשיך מיפו לרמת גן, שם, אצל חבר, נשמרו כלי הפריצה ששימשו אותו לגניבת כלי רכב. עם זאת, הוא הדגיש כי הוא היה הכוח המניע בכל הקשור לגניבה ולא הייתה לו כוונה לשתף את פיספיס ב"רווחים", בין היתר משום שהוא היה צריך את הכסף שהיה מקבל ממכירת הרכב שהיה בכוונתו לגנוב. לדבריו, כשהם ישבו בחוף הים, הוא אמר במפורש לתובע ולפיספיס כי הוא הולך לגנוב רכב, ולאחר שהתובע אמר כי הוא אינו יוכל לרוץ, הנתבע הציע לו שיישאר ברכב עד לאחר הגניבה, הרכב יושאר ב"קיבוץ גלויות" עד השעה 09:00, אז ניתן לנסוע לירושלים מבלי להיתקע בפקקים או במחסומי משטרה.

7.         פיספיס סיפר בעדותו כי בליל התאונה הוא יצא מהעיר רמאללה סמוך לשעה 17:00 או השעה 18:00 וישב יחד עם הנתבע במספר מקומות בשועפט. בשלב מסוים, הנתבע הלך לביתו ושב כשבידו מפתחות הרכב של אמו כשהוא מכריז כי הוא נטל אותם בלא רשות אמו. הוא הוסיף כי ידע זה מכבר שהאם אינה מאפשרת לנתבע לקחת את מפתחות הרכב ובמספר הזדמנויות שמע אותה צועקת על הנתבע בעניין זה. הם נסעו לתל-אביב במטרה "לעבוד" בגניבת כלי רכב, אך הדבר לא יצא אל הפועל עד שעות הבוקר המוקדמות. בשלב זה, התקשר אליו התובע, שאל אותו למקום הימצאו וביקש ממנו שיחזיר אותו לירושלים. לדבריו, זו לא הייתה הפעם הראשונה שהתובע חזר עימו מתל-אביב לירושלים, והוא עשה איתם נסיעת דומות לעיתים ברכב של חברה שלו ולעיתים בכלי רכב של חברים אחרים שלו מטייבה. לדבריו, התובע ידע כי הוא שוהה בלתי חוקי בישראל וכי הוא מחזיק בתעודת זהות מזויפת. פיספיס אישר כי ידע על עיסוקו הבלתי חוקי של התובע בקזינו. בפעם הזאת, הוא והנתבע אספו את התובע ונסעו לחוף הים, שתו כוסית משקה אחת והם החלו בנסיעה לירושלים. בסיום עדותו ביקש לומר מיוזמתו כי הגב' סובחיה אינה אשמה בכלום והיא לא הייתה מסכימה בשום מקרה שהנתבע ייקח את מפתחות הרכב. 

8.         לעומת זאת, התובע סיפר בתצהירו כי לאחר שסיים את עבודתו כ"דילר" בקזינו בראשון לציון הוא ישב בבית קפה בתל-אביב והתקשר לחברו פיספיס אשר הגיע לבית הקפה בתוך כעשר דקות, ויחד עם הנתבע שנהג ברכב הם נסעו לכיוון הים. לאחר ששתו שתייה חריפה על שפת הים הם התכוונו לנסוע לכיוון ירושלים אך בדרך ארעה התאונה. הוא הכחיש באופן גורף את הטענה כי מזג לחבריו שתייה במהלך הנסיעה ואת הטענה כי מטרת נסיעתם המשותפת הייתה לרכוש סמים. בחקירתו בבית המשפט הוא פירט יותר וטען כי התקשר לפיספיס על מנת לברר אם הוא נמצא בתל-אביב ואם יוכל להצטרף אליו בחזרה לירושלים, על מנת שהוא לא יצטרך להמתין למוניות השירות המתחילות לעבוד בשעה 07:00 בבוקר. חרף זאת, לאחר שפיספיס והנתבע אספו אותו הוא הסכים להתעכב עמם זמן קצר לבילוי על שפת הים בחוף פלמחים. הוא גם אישר כי ידע שלפיספיס אין רכב ואף על פי כן הוא ביקש לברר דרכו האם יש דרך בה הוא יוכל לנסוע לירושלים. ואכן, פיספיס נענה לבקשתו והסכים לקחת אותו ברכב בו נהג הנתבע. כשנשאל לגרסאותיו השונות באשר לשעה בה עזב את הקזינו עובר לתאונה (בהודעתו במשטרה ביום 4.11.04 טען שסיים לעבוד בערך בשעה 05:00; בתצהירו טען כי סיים לעבוד בערך בשעה 03:00, ובעדותו בבית המשפט אמר כי סיים לעבוד בשעה 04:00 בערך), טען כי אינו זוכר בדיוק מתי עזב את הקזינו ועשה חשבון בדיעבד בהתאם לשעת התאונה, כשהוא מביא בחשבון את זמן נסיעתו מראשון לציון לתל-אביב, ואת הזמן שישב בבית הקפה בתל אביב.

9.         בגרסה זו של התובע תמך גם פיספיס אשר בחקירתו הנגדית על ידי הנתבע הכחיש את טענת הנתבע כי אמר לו בנוכחות התובע כי הוא מעוניין לגנוב רכב יונדאי H1, וכן טען כי לא הייתה להם כל כוונה לנסוע ליפו לרכוש סמים. עם זאת, בהמשך חקירתו הוא לא שלל את האפשרות שהתובע שמע שהם למעשה הגיעו לתל-אביב במטרה לגנוב רכב, אך בכל מקרה הם החליטו לדחות את הגניבה למחר והנסיעה במהלכה ארעה התאונה הייתה חזרה לירושלים ולא במטרה לגנוב רכב. הוא גם הכחיש את טענת הנתבע כי עובר לתאונה התובע התפלא על כך שהנתבע משתמש ברכב של אמו והם אמרו לו כי הוא נלקח על ידי הנתבע בלא רשותה.

10.       עם זאת, כדי להרחיק מעליו את הטענה כי הוא חבר לנתבע ולפיספיס במטרה לגנוב רכב, או שמא כדי להרחיק את הטענה כי בשל היכרותו הקרובה עם הנתבע הוא ידע כי נהיגתו ברכב של אמו היא ללא רשותה, טען התובע כי למעשה לא היה לו כל קשר או היכרות משמעותית עם הנתבע קודם לאירוע. הוא אמנם גר באותה שכונה בה גר הנתבע והוא גילה בדיעבד כי הם למדו יחד באותה כיתה במשך שנה וחצי לפני כעשרים שנים, אך הוא אינו זוכר אותו מאותה תקופה. הוא גם ראה אותו מספר פעמים בשועפט אך מעבר לאמירת "שלום" לא היה ביניהם קשר כלשהו. הוא הכחיש כי הם היו יוצאים לבלות יחדיו אך אישר כי ייתכן שהם נפגשו לא פעם באקראי במסיבות דרך חברים משותפים. הוא גם ידע שהנתבע נכנס ויוצא מבתי הכלא אך לא ידע שהוא "עבריין רציני".

11.       גם במסגרת חקירתו הנגדית על ידי הנתבע בעצמו (שלא היה מיוצג) הכחיש התובע את טענות הנתבע כי הוא היה בחתונת הנתבע וכי הוא מבלה עימו. גם כשהוטח בפניו כי ניתן לצפות בו בסרט הוידיאו של החתונה הכחיש כי נכח בה וטען כי נכח אך בחתונה אחי הנתבע. כשהוצגו בפניו תמונות בהן הוא נצפה מבלה יחד עם הנתבע בהפלגה בסירה, הוא אישר כי התמונות צולמו כשלושה חודשים לפני התאונה במסגרת מסיבת יום הולדת של פיספיס והוא אכן נצפה בהן עם הנתבע, אך עמד בהכחשתו כי הוא חבר של הנתבע וטען כי באותו אירוע התכנסו כשלושים מחבריו של פיספיס שלא בהכרח היה קשר ביניהם. מה גם שהם היו שתויים ועל כן על אף שהם נצפים בתמונות כשהם חבוקים, אין בכך כדי ללמד שמדובר בקשר בין חברים. לטענתו, הוא מכיר את הנתבע מהשכונה  בכינויו "אבו שייך". הא ותו לא. אפילו את שמו הפרטי הוא לא הכיר לפני התאונה. אכן, כשנחקר על ידי חוקר המשטרה בעודו מאושפז בבית החולים לאחר התאונה, הוא כינה את הנתבע בשם "איסמעיל", אך זאת משום שלמד על כך ממסמכי המשטרה. רק בשלב מאוחר יותר כשנחקר על ידי חוקרי חברת הביטוח הבין כי הנתבע החזיק בתעודה מזויפת ולמעשה שמו האמיתי של הנתבע אינו "איסמעיל". לאחר שהצליח לאתר את מספר הטלפון של הנתבע לפי כינויו "אבו שייך" הוא התקשר אליו וממנו למד על שמו האמיתי ועל כך שניסה להסתיר את זהותו האמיתית מפני המשטרה משום שהיה מבוקש לחקירה בעניין אחר. אז גם סיפר לו הנתבע כי הרכב שייך לאמו והוא נהג בו ברשותה, בעוד שבמהלך הנסיעה הוא סבר כי הרכב שייך לנתבע והכחיש את הטענה כי כבר במהלך הנסיעה שמע מהנתבע כי הוא לקח את הרכב מאמו מבלי שקיבל את רשותה.

12.       התובע גם הכחיש את הטענה כי הציע לנתבע "לעשות קומבינה" על מנת להגן על אמו מפני התביעה שהוגשה כנגדה וטען כי דווקא הנתבע הוא זה שהציע לו לפעול בדרך שכזו. עם זאת, כשנשאל מדוע הסכים לפצות את הנתבע על הרכב שנפגע בתאונה, השיב כי לאחר התאונה הוא התחבר עימו ובמסגרת זו הוא אמר לו שהוא יביא לו רכב לאחר שיקבל פיצוי מחברת הביטוח, אך המצב השתנה בשעה ש"קרנית" נכנסה לתמונה. 

13.       עוד טען התובע בעדותו כי הוא מעולם לא היה מכור לסמים, והמלצת הרופאים בגיליון השחרור שלו מבית החולים לאחר התאונה להפנותו לפסיכולוג להערכה כללית בשל קשיי גמילה מסמים, הייתה ככל הנראה בשל השימוש המוגבר שלו במורפיום לשיכוך כאביו בתקופת אשפוזו בבית החולים (כך!). הוא אישר כי יש לו אמנם חברים עבריינים אך הוא אינו מרבה להסתובב איתם והוא אינו שותף למעשיהם.

14.       מנגד טען הנתבע כי הוא בילה הרבה עם התובע במסיבות באילת ובתל-אביב, ולמעשה, התובע הוא זה שהכיר לו את פיספיס בשלהי שנת 2002. הוא לא ידע לומר בוודאות שהתובע היה בחתונתו, אך התעקש על כך שהוא היה בחתונה אחיו, לשם הוזמן לדבריו, לא בשל היותו חבר של אחיו אלא בשל חברותו עימו. הוא ציין כי פעמים רבות לפני התאונה הוא והתובע רכשו סמים מסוג אקסטזי וקוקאין, וכי הפעם הראשונה שהוא השתמש בסמים היה זה התובע שהביא לו אותם.

15.       גם פיספיס ציין בעדותו כי התובע והנתבע מכירים אחד את השני זה זמן רב. הם אמנם לא מבלים ביחד כל הזמן, ואולם הוא אישר כי שלושתם היו נפגשים יחד כל שבועיים-שלושה. מר איברהים שייך אחיו של הנתבע טען אף הוא בעדותו כי מכיר היטב את התובע אשר הוא מהחברים הטובים של אחיו, הנתבע. התובע ביקר בביתם פעמים רבות, והלך פעמים רבות עם אחיו למסיבות ופעם אחת התובע אף שאל מאחיו רכב. עדות דומה נשמעה מהגב' סובחיה אשר ציינה כי התובע והנתבע היו חברים טובים, חבשו יחד את ספסל הלימודים בבית ספר שועפט לבנים וכי התובע ביקר את הנתבע לא פעם בביתה ושוחח עימו בטלפון פעמים רבות.

16.       גב' סובחיה גם ציינה בתצהירה כי בנה, הנתבע, גנב את מפתחות הרכב מביתה ביום התאונה בשעה שהיא ישנה. כן ציינה כי אחר התאונה הנתבע סיפר לה כי הוא וחבריו היו שתויים בעת התאונה והיו בדרכם לגנוב רכב ולרכוש סמים. בחקירתה ציינה כי האמור בכתב הגנתה כי "בדרך כלל" היא אינה מרשה לבנה, הנתבע, לנהוג ברכב אינו מדויק, שכן לאמתו של דבר היא מעולם לא נתנה לו רשות לנהוג בו. היא אישרה כי לה עצמה אין רישיון נהיגה אך בן נוסף שלה בשם איברהים מסיע אותה לטיפולים רפואיים להם היא זקוקה. היא התעקשה כי הרכב לא נמצא בשימושו הקבוע של הבן איברהים והוא אינו מחזיק במפתחות הרכב. המפתחות, לדבריה, נמצאים דרך קבע בביתה ואיברהים משתמש ברכב רק לצורכה. עם זאת, לעיתים היא נענית בחיוב לבקשת איברהים להתיר לו את השימוש ברכב, אך לבקשות הנתבע היא סרבה תמיד בשל עברו הפלילי בגינו הוא היה נכנס ויוצא מכתלי הכלא.

17.       בנה של הגב סובחיה, איברהים, סיפר בעדותו כי הוא הקליט שיחה שניהל עם פיספיס במסגרתה הודה פיספיס כי הוא והנתבע גנבו את מפתחות הרכב מאמו וכן הודה כי הוא והתובע נסעו עם הנתבע ביודעם שהוא שתוי. הוא גם הקליט שיחה שניהל עם אחיו, הנתבע, בה הודה גם הוא בגניבת המפתחות מאמם וכן הודה כי תכנן לגנוב רכב מסוג יונדאי H1 ולרכוש סמים ביפו ואף סיפר על כוונתו לשני הנוסעים - התובע ופיספיס.